פסק-דין בתיק תא"ק 3422/09

לפניי שתי תביעות שהדיון בהן אוחד, בהסכמה: תביעת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - הבנק) כנגד המבקשים, ה"ה רחמין (להלן - רחמין), שבתא"ק 3422/09 (להלן - תביעת הבנק); ותביעת רחמין כנגד הבנק בת"א 25513-08-11 (להלן - תביעת רחמין).

רקע עובדתי

1.            ברקע ההליכים פעילותה של חברת נידר - חברה לבניין ולפיתוח בע"מ (להלן - נידר). נידר הוקמה כחברה פרטית בשנת 1987, ובשנת 2007 נעשתה לחברה ציבורית, והנפיקה לראשונה אגרות חוב לציבור. באותה שנה התקשרה נידר בהסכם לרכישת מקרקעין במתחם "הולילנד" בירושלים (להלן - המקרקעין או מקרקעי נידר). במסגרת זו התקשרה נידר ביום 27.11.07 בהסכם עם הבנק למימון רכישת המקרקעין (להלן - הסכם המימון). להבטחת פירעון כספי המימון, מושכנו המקרקעין בגדרו של הסכם המימון לטובת הבנק. בנוסף, נכללה בהסכם המימון התחייבות נידר לעמידה בהתניות פיננסיות ולשיפור מבנה ההון של נידר בהמשך (סעיפים 2.5 ו-8.4 להסכם המימון). ב"דוחות כספיים ליום 31.12.07", כפי שפורסמו בידי נידר, פירטו רחמין, כי התחייבות נידר היתה לשיפור מבנה ההון של החברה כך שההון העצמי יעמוד לפחות על 13% ליום 31.12.07, ויעלה בהדרגה עד ל-18% ביום 31.12.08 (ע' 12 לפרק ג'). הלכה למעשה, כפי שצוין בדוחות הכספיים, ביום 31.12.07 עמד ההון העצמי של החברה על 6.6% בלבד, כך שהחברה לא עמדה בהתחייבות שבהסכם המימון.

2.            לטענת רחמין, לאחר שפרסמה נידר את הדיווח האמור, פעלו רחמין מול הבנק על מנת להסדיר את העניין ולשנות את ההתניות הפיננסיות. באותה עת, ביום 15.4.08, היה על רחמין לשאת ביתרת תשלום בגין חוב מע"מ, שעל פי המתוכנן הייתה אמורה להיות ממומנת בידי הבנק, מכוח הוראות הסכם המימון. אלא שעקב הפרת ההתניות הפיננסיות, סירב הבנק ליתן אשראי נוסף לנידר במסגרת הסכם המימון. הבנק הסכים להזרים סך 8 מיליון ש"ח לחשבון שייפתח על שם האחים רחמין אישית, כנגד בטוחות אישיות שלהם, שהועמדו בהמשך (חשבון מס' 663300/87 שיכונה להלן - חשבון רחמין), וכך היה: הבנק הזרים לחשבון רחמין סך של שמונה מיליון ש"ח, וסכום זה הועבר מחשבון רחמין לחברת נידר, אשר שילמה חוב לרשויות מע"מ.

3.            באותו מועד - 15.4.08 - אף חתמו האחים רחמין על כתב התחייבות, כנגד ויתור הבנק על מימוש זכויותיו בגין אי עמידה בהתניות הפיננסיות (נספח י"א לתצהיר אביטל; להלן - כתב ההתחייבות). כתב ההתחייבות כלל, בין היתר, התחייבות לנחיתות התחייבויות חברת נידר כלפי רחמין לעומת התחייבויותיה כלפי הבנק, כפי שפורט ב"כתב הנחיתות" שנחתם באותו יום (נספח י"ג לתצהיר אביטל); התחייבות להקטנת הוצאות ההנהלה ודמי הניהול; התחייבות למימוש נכסים; והתחייבות להעמדת מקורות מימון חיצוניים בידי רחמין, על מנת לשפר את מבנה ההון של החברה, כך שעד ליום 30.6.08 תעמוד נידר בהתניות הפיננסיות.

4.            ביום 27.7.08 פנתה נידר לבית משפט זה במסגרת תיק פש"ר 5235/08, בבקשה למתן צו הקפאת הליכים (נספח י"ד לתצהיר אביטל; להלן - בקשת ההקפאה). כפי שצוין בבקשת ההקפאה, נעשתה היא על דעת בעלי השליטה, רחמין, לנוכח מצוקה תזרימית שבה הייתה מצויה נידר באותה עת. כאמור בבקשת ההקפאה, מצוקה זו באה על רקע קיום חלקי בלבד של הוראות כתב ההתחייבות ואי קיום ההתניות הפיננסיות (סעיף 22 שם). בקשת ההקפאה נתמכה בתצהירו של מר יאיר רחמין. בית המשפט נעתר לבקשה וניתן צו להקפאת הליכים.

5.            ביום 16.8.09 הגיש הבנק לבית משפט זה את תביעת הבנק, במסגרתה עתר בסדר דין מקוצר, כנגד רחמין אישית, לפירעון יתרת החוב בחשבון רחמין.

6.            ביום 14.10.09 הגישו רחמין לבית משפט זה תביעה לסעד הצהרתי כנגד הבנק (ת"א 3510/09), אשר במסגרתה עתרו לאכיפת כתב ההתחייבות מיום 15.4.08; לחלופין, להצהרה כי זכויות הבנק במקרקעי נידר כפופות לזכויות רחמין; ולחלופי חילופין, להצהרה כי הבנק הפר את ההסכמים שנחתמו בינו לבין נידר ורחמין, וכפועל יוצא מכך אינו זכאי להעמיד לפירעון מידי את האשראי.

7.            במקביל, במסגרת הליך הקפאת ההליכים, הועמדו מקרקעי נידר למכירה. ביום 14.2.10 התקיימה בבית משפט זה, במסגרת הליך הפירוק שיזמה נידר, התמחרות בין מציעים שונים. על הפרק עמדו הצעות לרכישת המקרקעין ב"עסקת תמורות" - עסקה שחלק מהתשלום על פיה הינו במזומן, וחלקו מתמורות שיתקבלו ממכירת הדירות שייבנו במקרקעין.

8.            עו"ד דורון לנגה, אשר ייצג את רחמין באותו הליך, מציין בתצהיר שמסר מטעם רחמין, כי סבר כי טוב יעשו רחמין אם יפגשו עם נציגי הבנק ערב ההתמחרות, על מנת להגיע להסכמה כוללת עם הבנק, כנגדה יציעו רחמין לבנק לשפר את מצבו בהתמחרות.

9.            ואכן, באותו יום התקיימה פגישה בבנק בין מר דוד רחמין לבין מר משה אינגביר, ראש מערך אשראים מיוחדים בבנק, וגב' יפה שגיא, ראש סקטור גביה במערך האמור. לטענת רחמין, באותה פגישה הגיע הוא לסיכום כולל עם נציגי הבנק בדבר יישוב המחלוקות שבין הבנק לבין רחמין, וזאת כנגד כך שרחמין יביאו לכך שבהתמחרות תוצע עסקת מזומן בתמורה גבוהה משמעותית מזו שעמדה על הפרק באותה עת. הבנק מצדו ישלם לרחמין פיצוי בסך 20 מיליון ש"ח, אך אם הבנק יגבה ממכירת המקרקעין למעלה מ-130 מיליון ש"ח, יגדל סכום הפיצוי, כך שאם הבנק יגבה 135 מיליון ש"ח, יקבלו רחמין פיצוי של 25 מיליון ש"ח, וזאת בנוסף לוויתור על יתרת החובה שבחשבון האחים רחמין. כך לטענת רחמין.

10.         לגרסת הבנק, באותה פגישה הוחלפו דברים בין הצדדים באשר לעמדותיהם, אך לא סוכם דבר. עמדת נציגי הבנק לא עלתה בקנה אחד עם הצעת דוד רחמין. על פי עמדת נציגי הבנק באותה עת,  "המקסימום שאפשר לשקול ללכת לקראת המשפחה, הוא להפחית החוב [שעל פי ספרי הבנק, הינו כ-141 מיליון ש"ח; הח"מ] ב-20 מיליון ש"ח, ואף זאת לא יהיה קל להעביר בוועדה [המוסמכת של הבנק; הח"מ]". לדברי הבנק, באותה פגישה הטעימו נציגיו, כי בשלב זה אין סיכום מחייב, כך שעל משפחת רחמין להחליט בינה לבין עצמה האם להגיש הצעה במסגרת ההתמחרות, ובאיזו מתכונת, ובכך הסתיימה הפגישה (פרוטוקול פנימי של הבנק אודות הפגישה צורף כנספח י"ד לתצהירה של גב' שגיא והציטוטים שלעיל מובאים משם). בהמשך, התקיימו ישיבות בין רחמין לבין נציגי הבנק ביום 2.3.10; ביום 22.4.10; וביום 14.10.10, שעל פרטיהן נעמוד בהמשך, וגם בהן הבהיר הבנק, לטענתו, כי לא סוכם דבר.

11.         הלכה למעשה, בהתמחרות ביום 14.2.10, הוגשה הצעת מזומן מטעם קבוצת משקיעים "רמי לוי-דן-נהור", אשר רכשה את המקרקעין תמורת סך כ-140 מיליון ש"ח (נספח כג לתצהיר שגיא). לטענת רחמין, הם חלק מקבוצה זו, והם אלה שהביאו לגיבוש ההצעה כמות שהוצעה, אחר שוויתרו על טענות שונות, אשר שוויין הנטען הוא כ - 11,000,000 ש"ח.

12.         באותה עת, כאמור, היו תלויות ועומדות בין הצדדים שתי תובענות: תביעת הבנק דנן (ת"א 3422/09) ותביעת רחמין בת"א 3510/09. ביום 17.10.10 הגיש הבנק, במסגרת תביעת רחמין, בקשה לסילוק תביעה זו על הסף, בין היתר, בטענה כי מדובר בתביעה כספית במסווה לתביעה לסעד הצהרתי, וכן בטענה להיעדר יריבות בין רחמין לבין הבנק, בכל הנוגע לטענות המפורטות בכתב התביעה, שאינן אלא טענות נידר.

13.         ביום 17.11.10, שעה שהבקשה לסילוק על הסף הייתה תלויה ועומדת, ובמועד שבו היה עליהם להשיב לבקשה זו, פנו רחמין לבית המשפט במסגרת תובענתם שלהם בבקשה למחיקת תביעתם. זאת כיוון שלדבריהם, תשעה חודשים קודם לכן, ביום 14.2.10 הגיעו להסדר עם הבנק, אשר הבנק מתכחש לו, ולפיכך הגישו ביום 13.9.10 תביעה אחרת כנגד הבנק (ת"א 4589-09-10), להצהרה אודות תוקפו של ההסכם שנעשה, לטענתם, ביום 14.2.10 עם הבנק. בפסק דין מיום 2.12.10 מפי כב' השופט מרזל, התקבלה בקשת רחמין והתביעה בת"א 3510/09 נמחקה.

14.         גם התביעה שת"א 4589-09-10 נמחקה. זאת, בפסק דינו של כב' השופט יעקבי מיום 14.7.11, אחר שהורה על הסבת התביעה לסעדים אופרטיביים, ולא הצהרתיים, אך הדבר לא בוצע. בעקבות כך, הוגשה ביום 15.8.11 תביעת רחמין דנן (ת"א 25513-08-11), הכוללת בקשה לסעדים אופרטיביים כנגד הבנק, כמו גם הצהרתיים, כפי שיבואר.

15.         בתביעה דנן תובעים רחמין מהבנק סך של 20,000,000 ש"ח מכוח הסדר רחמין-הבנק שמיום 14.2.10. כן עתרו רחמין להצהרה, כי אין להם כל חוב אישי כלפי הבנק, וכי חוב זה נכלל בתביעת החוב של הבנק כלפי חברת נידר במסגרת הקפאת ההליכים; להצהרה כי התנהלותו חסרת תום הלב של הבנק כלפיהם וכלפי נידר, בפרט בכל הנוגע לדרישות בדבר שמירת יחס מסוים בין היקף התחייבויות נידר לבין ההון העצמי שברשותה, גרמה לרחמין נזק בשיעור של עשרות מיליוני שקלים, שאותו יש לקזז מחוב רחמין לבנק, ככל שקיים חוב כזה; להצהרה כי הבנק מנוע מלפעול נגד רחמין, נוכח הוראות הקפאת הליכים בעניינם; ולהורות על צו מניעה לעיכוב הליכים שונים של הוצאה לפועל שנקט כלפיהם הבנק. לחלופין נטען בתביעת רחמין, כי ככל שייקבע שהבנק איננו מחויב לסיכום שהגיעו בשמו נציגיו הבכירים במסגרת הסדר רחמין-הבנק, יש לחייב אישית את אותם בכירים, נתבעים 2 ו-3 בתביעת רחמין, עקב מצג רשלני והתנהגות בחוסר תום לב בעת משא ומתן ובחוסר תום לב בקיום הסדר.

16.         תביעת הבנק שמנגד, כאמור, הוגשה בסדר דין מקוצר, וביום 3.10.10 הוגשה בה בקשת רשות להגן. טענות ההגנה של רחמין בבקשת הרשות להגן מפני תביעת הבנק היו, בתמצית, אלה: תביעת הבנק מנוגדת לצו הקפאת ההליכים שניתן בבית משפט זה. על-פי הנטען, החוב בחשבון רחמין בבנק הוא, הלכה למעשה, חובה של נידר. כנגד חברה זו ניתן צו להקפאת הליכים. צו זה חל, כנטען, גם על הליכים כנגד בעלי שליטה בנידר, ולכן יש למחוק את התביעה על הסף. עוד נטען, כי בידי הבנק ביטחונות העולים על סכום החוב, וכי הבנק אף פעל למימוש בטחונות אלו, ונוכח כך, לא היה מקום להגשת התביעה. בנוסף טענו רחמין, כי הבנק נהג כלפי נידר שלא כדין, ובכך גרם לקריסתה ולנזקים לרחמין. נוכח האמור סוכם עם הבנק, כי רחמין יקבלו פיצויים בסך 20,000,000 ש"ח בגין נזקיהם, וכי הבנק ימחל להם על יתרת החובה בחשבון רחמין, כך שלא היה מקום לתביעת הבנק, מכוח הסיכום. לבסוף נטען, כי תביעת הבנק הינה שימוש לרעה בהליכי משפט, כיוון שנועדה להביא את רחמין לחזור בהם מטענותיהם כנגד הבנק.

17.         בקשת הרשות להתגונן התקבלה בעיקרה, למעט בכל הנוגע לטענת רחמין, כי בידי הבנק ביטחונות העולים על סכום החוב, ולפיכך מנוע הוא מלהגיש את התביעה. בקשת רשות להתגונן מטעם מר יאיר רחמין, בגין יתרת חובה בחשבונו האישי, נדחתה.